לוח תורנים
 


יום שישי, 27 אוק', 2017
  מדריך : קובי פלדמן
  גורר : רלי שרף
  א. שדה: איציק חלפי
  ר. תור: וייס (18)

יום שבת, 28 אוק', 2017
  מדריך : דקל רענן
  גורר : טומי בן-ארי
  א. שדה: פוגטש / עלי
  ר. תור:  כנען (6)



תור הדואים

 
צי הדאונים
 
גוררים
4X-AFN 4X-AJD
דאונים
4X-GKT 4X-GAH
4X-GAC 4X-GFR
4X-GKG 4X-GIM
4X-GDI 4X-GCH
  תקין   לא תקין
 
 
קישור ל OLC
 


כל הטיסות מרכז דאיה נגב
כל הטיסות במגידו

מהי ליגת OLC?
 

למען הקהילה

Back
פרויקט כנפיים - למען הקהילה

טקס סיום פרויקט כנפיים, סיכום של יפה ארבל - 03-מאי-2017:
התכנסנו הערב כדי לסכם את פעילות כנפיים.
ותשאלו למה דווקא עכשיו? אמרתי לצביקה שבגיל 75 אני פורשת, ומה לעשות השנים עברו והגעתי לגיל. זה לא גלל עייפות הרוח כמו עייפות החומר, זו אחריות להיות על הקרקע עם החניכים שאנחנו יודעים את המורכבות שבהתנהלות אתם כשהרגליים נהיות קצת כבדות.

וצריך לומר בכנות שהשנה האחרונה הייתה קשה, השנה היו סה"כ 12 ימי פעילות כולל הביקור בחצרים וכולל פעם שהפעילות בוטלה לאחר הגעה לשטח בגלל מזג אוויר. סה"כ היו 10 ימי טיסה  לעומת 19 ימי טיסה בשנה שעברה ו-18 ימי טיסה בשנה שלפני כן, לדוגמא רזיאל, שהשתתף בשנה שעברה שבה היו לו 27 זינוקים, צורף גם השנה לפעילות לפי בקשתה מיוחדת של המדריכים שלו והשנה היו לו 7 זינוקים בלבד.

 התארגנות בתי הספר השנה הייתה בעיתית, שינוים בהנהלות שינויים מבניים וכו', משכנו ככל שיכולנו, אבל לא הייתה ברירה  נאלצנו להקדים את הסיום ובהמשך ביטלנו את הטקס במנחת. צריך להודות על האמת גם המסגרות שפעלנו איתן התעייפו, להגיע כל יום רביעי למנחת הצריך התארגנות מצדם שלא הייתה פשוטה, מתוך הכרת המצב נהגנו כל שנתיים שלש להחליף מסגרת אבל גם המרחב הזה לא היה גדול.
כך ששילוב הגורמים אמר זה הזמן לסיים. יתכן שאם השנה הייתה מסתיימת אחרת היינו עשויים להתפתות להמשיך.

רעיון כנפיים נהגה לפני 11 שנה ע"י מיכה, מתוך הקשר החזק למדינה ולטיסה, וההבנה כמה תחושת הטיסה והשליטה בכלי יכולה להשפיע על נער ונערה שהחיים לא העירו להם פנים והערכה העצמית שלהם נמוכה, ומכיוון שרצה שלתרומה שלו יהיה יעד ברור. כיון שהוא חי בארה"ב היה צריך מישהו בארץ שיוציא את הרעיון הנפלא מהכוח אל הפועל. מיכה בן כתה וחבר ילדות מטבריה של פעם, באופן טבעי פנה אל צביקה, חניך מצטיין בקורס טייס ומדריך טייס שנים רבות שיעזור לו לממש את הרעיון. בהתחלה הייתה מחשבה שצריך להקים עמותה, ובעמותה צריך מינימום חברים, אז צביקה פנה אלי, אמרתי לו שאם הוא בעניין אני אתו, אני מכירה את צביקה הוא רציני ואם הוא מוצא עניין ברעיון אז אפשר הצטרף.

מיכה הבין שההשפעה לא באה לידי ביטוי ביום ואמר לנו אם נעזור ולו לנער או נערה אחת בשנה ובזה דיינו, ועזרנו ליותר, אנחנו יודעים שמה שהנערים והנערות ספגו גם אם לא תמיד אפשר להצביע  על השינוי, נזרע בהם, לפחות ברובם. וכן הייתה ההסכמה המלאה ביננו שלא תהיה גישה לאמצעי תקשורת לפרויקט. מבחינת מיכה מימון הפרויקט היה בבחינת מתן בסתר.
וכך בשנה הראשונה התחלנו, צביקה ואני, לבדוק איך פועלות עמותות ומה הדרך הנכונה לפעול עבורנו, כלל ראשון היה שכל הפעילות תהיה התנדבותית, הכספים שיועברו יהיו רק למימון הטיסות ובמקרים מסוימים הסעות לחניכים. די מהר הגענו למסקנה שאין צורך בעמותה שתקום בארץ ושיהיה קשר ישיר בין מיכה ועמותות הדאייה בארץ מה ששחרר אותנו מעלויות ומבירוקרטיות מיותרות. מפגש של מיכה עם דני ארזי הביא אותנו להתחיל לפעול במגידו.

לאחר שהגדרנו את דרך ההתקשרות עם מועדון הדאייה, חיפשנו את המסגרת שמתאימה להשתתף בפרויקט. שרה'לה אשתו של צביקה, גם בת כתה, שמכירה את המסגרות מתוך עבודתה,  הפנתה אותנו למפתן קריית ים שם מצאנו מנהלת שהייתה מוכנה להשתתף בפרויקט.  צריך לזכור שלא כל המנהלים ששים לשים תלמידים במטוס בלי מנוע ולהעלות אותם לאוויר, לוקח להם זמן להבין שהסכנה שם פחותה ממכות וסכינים בחצר בית הספר, יש מדריכים של החניכים שלא היו מוכנים לאורך כל השנה לחוות את חווית הטיסה כי פחדו.

לפני 10 שנים התחלנו לפעול במגידו בכל יום חמישי, בתחילה עם בית ספר אחד ובשנה שלאחריה עם שתי מסגרות, אמנון שהתנדב להדריך במגידו נדבק בחיידק וביקש לצרף את מועדון הנגב וכך בשנה הרביעית התחלנו לפעול בימי רביעי גם בשדה תימן, גם כאן במקביל במשך ארבע שנים. בתחילה עם בית ספר אחד ובשנה השנייה עם מסגרת נוספת. וכך פעלנו בשני המועדונים
אחרי 7 שנים הסתיימה הפעילות במגידו והמשכנו רק במועדון בנגב 3 שנים נוספות. 4 שנים פעלנו בשני המועדונים במקביל.
סה"כ פעילות כנפיים במנחתים השתרעה על פני 10 שנים.

במגידו פעלנו עם 6 מסגרות שונות השתתפו 144 חניכים וקבלו תעודות 122 חניכים  סה"כ בוצעו 2458  זינוקים
במועדון דאיה נגב השתתפו 5 מסגרות שונות השתתפו 127 חניכים וקבלו תעודות 97 חניכים  סה"כ בוצעו 1759 זינוקים
ההבדל בכמות הזינוקים בין מגידו ומועדון בנגב נובע מהשוני במסגרות שהשתתפו, ומכך שבאחת השנים התחלנו עם המית"ר וברנקו ויס שהייתה הקבוצה הגדולה יותר, אולם השתתפותה נחסמה לצערנו הרב  אחרי חודש של פעילות ע"י  פוליטיקות פנימיות של הארגון שלהם שלא הצלחנו לחדור דרכן, וכך המשכנו לאורך השנה רק עם מית"ר שהיא קבוצה קטנה וקיימנו פעילות גם כשידענו שיהיו 3 חניכים. כי ידענו שחשוב לשמור את המשכיות הפרויקט.

מיכה השקיע במהלך השנים בכנפיים כ 1.7 מיליון שקל ועל כך הוא ראוי לתודה והוקרה, בתרומה זו הוא נגע בהרבה נערים ונערות ואין ספק שחלקם נמצאים היום במקום אחר וזאת שמענו גם מהמורים והמדריכים שלהם.

כשהתחילה פעילות כנפיים הבנו מיד צביקה ואני שאנחנו חייבים להיות נוכחים בכל יום פעילות במנחתים, וכך יוצאים כל שבוע בימי חמישי בבוקר עוצרים לקפה ומאפה בצומת מגידו ובסוף היום בדרך חזרה צביקה מעדכן את מנהלי בתי הספר איך עבר יום הפעילות כולל איזה נער צריך ללמוד לעבוד על מחשב או מי צריך התייחסות כזו או אחרת, וזאת אם הם רצו לשמוע או לא. בהמשך הוספנו את יום רביעי יורדים לשדה תימן. אחרי שנה בשדה תימן הצטרף אלינו אמציה לעזר, ונמשך אותו נוהל הפעם עצירה בצומת שוקת לקפה ומאפה, ומי שהצטרף לפעמים אלינו לנסיעה מכיר את הנוהל בדרך חזרה, צביקה מוציא פרוסות תפוח עץ ומחלק למי שברכב, אח"כ כמה שקדים וגם 2-3 תמרים ובהמשך הצטרפו התאנים, ולאחר שהשביע את רעבון הנוסעים שקע בתנומה קלה.

אבל בין הקפה והמאפה ובין השקדים ותמרים הייתה הפעילות במנחתים, וזה לא תמיד היה פשוט, בשבע עיניים על החניכים שלא יעשו שטויות, לעזור להם להתגבר על החששות ולפעמים על העצלות,  וראינו את השוני בפעילות בין תחילת השנה לסופה, דוגמא קטנה, באחת הפעילויות, הייתה התגודדות ליד הדאון צחוקים של הנערים ובחוסר תשומת לב נשבר חלק קטן מחלון החופה שהיה סדוק עוד מקודם, הנער שגרם לכך עזב את המסלול מבויש והלך למקום ההתכנסות.  עלי שהיה המרכז על הקרקע לחש לי "את לא מרשה לצעוק עליהם", עניתי לו "נכון", נגשתי אל הנער ושאלתי אותו בשקט "ראית מה קרה"? והוא ענה לי במילה אחת, "טעיתי", וזה נער שהיה באותה תקופה תחת קצין מבחן, וזה היה מספיק מבחינתי. הנער הוא אבישי מקדמה. בפרויקט סוף שנה במגמה לצילום הועלה סרט שעקב אחרי אבישי, והסרט מתחיל בצילום של אבישי בדאון ואותו אומר ברקע שבדאייה הבין שהשמיים הם הגבול, ובהמשך הסרט הוא מציג בגאווה את התעודה שקבל מכנפיים. לאחר סיום הלימודים אבישי הלך למכינה התגייס עבר גיבוש צנחנים והיום הוא משרת בצנחנים. אני מאמינה שיש לנו חלק ולו קטן בתהליך שעבר. טקסי הסיום גרמו להתרוממות רוח, ההורים שהסתכלו בגאווה על הילדים שלהם חגים בשמיים, וגם הביטו עליהם במבט קצת אחר כשנחתו, והנערים והנערות הנרגשים והגאים בתעודות, הם שנתנו אנרגיות חדשות לשנה שאחרי. ואני מקווה ומאמינה שהשארנו חותם כלשהו בנערים והנערות.

לסיום אני רוצה להודות למתנדבי המועדון לאורך השנים, מדריכים, גוררים, אנשי צוות קרקע, כל אחד תרם בהתאם ליכולתו ותמיד בלב שלם כשטובת הנערים והנערות כנגד עיניו. זרמתם אתנו גם אם לא תמיד הסכמתם לדרך, וקבלתם אותנו גם אם לפעמים היינו קצת מעיקים, תודה גם על הסבלנות. תודה מיוחדת לאריק שמלווה את הפרויקט משנתו השנייה במגידו,  שנרתם כל כולו לפרויקט והיה מגיע אתנו כל יום חמישי למגידו, ולאחר שחדלנו לפעול במגידו בגלל אי הסכמות עם המועדון, המשיך להדריך בקביעות במועדון בנגב במחויבות גדולה,  וגם אם היו בשלב מסוים כעסים אני מקווה שהם נמוגו, אנחנו  מעולם לא כעסנו ותמיד הייתה לנו הערכה רבה, וכראש המועדון במגידו אנא העבר את תודתנו הגדולה גם למתנדבי המועדון במגידו. ותודה גדולה לאמנון וארז שראו בפרויקט כנפיים את מה שהוא באמת, פרויקט שנועד להעצים את הנערים והנערות תרומה לקהילה ולא עוד מקור הכנסה למועדון. ההתייחסות שלהם לצד הכספי הייתה מחממת לב. היה כיף לעבוד אתכם.

תודה לאמציה שבאיזה מפגש יום העצמאות אצלי של הטבריינים ונוספים כשדברו על כנפיים הביע רצונו להצטרף ולעזור בפעילות בשדה תימן כדי להקל על צביקה ועלי שנוכחנו בפעילות גם במגידו וגם בשדה תימן, ההשתלבות  שלך הייתה לעזר.
ולצביקה השותף לדרך, 11 שנה פעלנו יחד, לא זכורה לי פעם אחת שנקלענו לאי הסכמה, מבלי לדבר התחלקו המשימות ביננו, ראינו את הדברים עין בעין לא היינו צריכים לדבר לפעמים במבט הבנו אחד את השני. ואם באתי ואמרתי לך לדעתי צריך להיות כך וכך חייכת ושאלת איך ידעת שחשבתי על זה.  הייתה ביננו הבנה והסכמה מלאה, יתכן שזה ממי הכנרת ששתינו בילדותינו שהביא אותנו לחשוב ולראות את הדברים באופן דומה. אז תודה לך, ותודה על השקדים ותמרים והשיחות בדרך, היה כיף גדול לעבור אתך את חווית כנפיים.

ואחרון מיכה שגם שתה אתנו את אותם מי כנרת, ולכן גם אתך הייתה הבנה והסכמה מלאה על הדרך מובנת מאליה.  בראש וראשונה תודה לך על שאפשרת לנו להוביל את הפרויקט החשוב והמיוחד הזה שהעשיר אותנו מאד, תודה לך על האמון שנתת בי בניהול הכספי של הפרויקט, תודה עצומה מכל משתתפי הפרויקט הנערים והנערות שרובם לא הכירו אותך אך שמך נישא על שפתותיהם והם ידעו שיש מי שחושב עליהם.
 
יפה ארבל
 

פרויקט 'כנפיים' נולד מתוך יזמה של אנשים אשר האמינו כי "השמיים הם הגבול" עבור בני נוער.
הפרויקט מאפשר לבני הנוער המשתתפים בו ללמוד מעבר לתחום החדש - התעופה, גם כמה דברים על עצמם: היכולת לעבודה קשה, היכולת להתמיד, היכולת להתגבר על פחד ובעיקר להאמין בעצמם וביכולתם להצליח ולפרוץ כל מחסום וקושי אשר נקרה בדרכם ואפילו להטיס דאון בכוחות עצמם.
מידי יום רביעי, בבוקרו של יום, מתאספים ב"שדה תימן" נערות ונערים מבתי ספר איזוריים בדרום ומתכוננים לטיסה בשמי האיזור.
הבוקר מתחיל בפתיחת דלתות ההאנגר, הוצאת הדאונים, שטיפתם וגרירתם לעמדת ההמראה.

לאחר ההתמקמות בקצה המסלול, מתקיים תדריך בוקר ובו הדגשים לבטיחות ותדריך לקראת הטיסה.
בהמשך חלוקה לשתי קבוצות, וממריאים...

את הנערים מלווה קבוצה של טייסי דאונים: מדריכי טיסה וצוות קרקע אשר התגייסו להתנדב למשימה מידי שבוע.


                     דברי הסיכום בטקס הסיום של פעילות כנפיים לשנת 2012:

 








פרויקט כנפיים נותנים בחזרה
 
                     חברי פרויקט כנפיים חיפשו כיצד לתת בחזרה ל'מרכז דאיה נגב', ומצאו כי דלתות ההאנגר זקוקות לחיים וצבע.
                     החברים החלו בעבודה נמרצת במהלך חופשת הפסח וימשיכו גם לאחר החופשה.

 
















 
הורים, מורי ומדריכי המית"ר, חברי מד"ן, צביקה ויפה – ערב טוב.
אנו מסכמים היום בדרום שנה שניה של פעילות בפרוייקט "כנפיים", וגם השנה המעמד מרגש ביותר.  מרגש מכיוון שאני אישית זוכר את התלמידים האלה ביום הראשון של הפרוייקט, חוששים, ספקנים וחסרי בטחון ואני רואה אותם היום – מחייכים, מלאי בטחון וגאווה על הישגיהם. השינוי הזה, הוא לב לבו של הפרוייקט והמהות שלו.
תלמידים יקרים – אם יש דבר חשוב שעליכם לקחת מהפרוייקט הזה, זוהי ההבנה העמוקה שעם רצון כביר, נחישות והתמדה אפשר להגיע להישגים יפים ואפילו להגיע לעננים.
בכל פעם שתחלמו על משהו ומירכתיי מוחכם יבצבץ איזשהו שד קטן שיאמר לכם שאין סיכוי ואתם לא מסוגלים, זכרו מה הרגשתם כשהגעתם לכאן בפעם הראשונה וזכרו את המעמד הזה היום, הערב, - כי הרי זאת ההוכחה שאתם יכולים. זכרו שהאויב הכי גדול שלנו זה אולי אנחנו בעצמנו, ולפני שאנו יוצאים להאבק במחסומים שאחרים מציבים לנו אנחנו צריכים קודם כל להאבק במחסומים שאנחנו מציבים לעצמנו: להתגבר על אותם פחדים והתחושה ש"אנחנו לא מספיק טובים" והתחושה ש"אין טעם כי ממילא אין סיכוי". כשהשדים הללו יצוצו בראשכם, זכרו שרק בתחילת השנה הרגשתם כך, וכעבור מספר חודשים כבר שלטתם בכלי טיס וידעתם להמריא, לנווט אותו, לטפס בזרמים עולים ולהביא את כלי הטיס הזה לנחיתה בטוחה. זכרו גם את המהות של עבודת צוות. היום אתם יודעים היטב שלבד - לא ניתן לבצע פעילות שכזו. הרי כבר בשלב של הוצאת הדאון מההאנגר צריך לעבוד בצוות של שניים לפחות, דרך ההסעה למסלול,התארגנות בדאון והתישרות על המסלול בעזרת איש צוות נוסף שעוזר לנו להקשר ומחזיק לנו כנף , וטייס גורר שאף הוא איש צוות המעלה אותנו למעלה. ללא עבודת צוות מתואמת – קשה או  לא ניתן לפעול. קחו את זה גם לחיים.
זכרו גם שלפעמים יש אכזבות – לא הכל מצליח מייד ורצוי להתמיד כדי להגיע להשגים. היו פעמים שהגענו לשדה ולא טסנו – בגלל מז"א או סיבות אחרות, וגם כשטסתם לא תמיד התוצאות היו מיידיות, או שהביצוע לא היה לשביעות רצונכם. אבל ההתמדה משתלמת, כי רק כך מגיעים להשגים.
 תלמידים והורים יקרים, הערב הזה הוא בעיקר שלכם אבל זאת גם הזדמנות נהדרת להודות לאנשים הרבים שעמלו כל השנה כדי שהפרוייקט יצליח:
בראש ובראשונה – מיכה אדרעי שהגה יזם ומימן את הפרוייקט במהלך חמש השנים האחרונות ושבהתלהבותו הדביק את כולנו. תודה רבה ליפה וצביקה שמנווטים בכשרון רב את הפרוייקט מיומו הראשון. תודה לצוות מדריכי הדאיה, הטייסים הגוררים וצוות הקרקע – כולם חברי מועדון מרכז דאיה נגב (חוץ מאריק –ה'עריק' ממגידו)-  על זמנם, מרצם ורוחב ליבם. אני רוצה לציין קודם כל את יו"ר המועדון אמנון הררי שמושקע כל כולו בפרוייקט כל השנה – מהטיפול ברמה הניהולית ועד לביצוע ההדרכות בשטח והוא זה שהיה אמור לשאת היום דברים אבל לצערו הרב נבצר ממנו להגיע . תודה ליובל, רפי, אבינועם, עלי, צליל, איתמר,  אריק, יגאל,  אורי, מיכאל, יצב, אברון,שמואל, מנחם שהגיעו לכאן בהתנדבות ותמיד בחפץ לב. למגדל קדם בחצרים, אלי פרץ, שחר ארז וכל מי שתרם להצלחת הפרוייקט ונשכח בטעות.
תודה לצוות המדריכים והמורים ­­­­­­­­­­­­­­של המית"ר   שדאגו להסעות, לסנדביצ'ים ולמילת חיזוק ברגעי משבר.
בהזדמנות זאת אני רוצה להודות גם לכם תלמידים יקרים על המתנה המקסימה שנתתם לנו וחווית ההדרכה המדהימה, תודה על הלוגו היפה שציירתם על דלת ההאנגר. (בכל בוקר שנגיע ליום פעילות הלוגו הזה יהיה תמיד מזכרת נעימה מכם).
לסיום אני רוצה לומר גם משהו אישי ואני מאמין שחברי במועדון הדאיה שותפים לתחושותיי: תחושת הסיפוק היא לא רק מנת חלקכם אלא גם שלנו. אנחנו רואים את ההישגים שלכם ואנחנו מתמלאים גאווה כי היינו שותפים.     תודה לכולם ולהתראות.
איל רענן
 
 
המועדון בוידאו
 
 
מזג אויר בשדה
 

 
מפת הגעה לשדה
 

סרוק וסע - לחץ על הלינק  וסרוק את הברקוד ישירות ל GPS

כל הזכויות שמורות -  מרכז דאיה נגב. המועדון הינו עמותה רשומה וללא כוונות רווח
צור קשר
לייבסיטי - בניית אתרים