חול המועד סוכות 2013. אני רואה שברוקשטיין משובץ כמדריך וזו הזדמנות שאסור לוותר עליה. יש לו שם של מדריך קשוח ומקפיד וזה בדיוק מה שאני רוצה בשלב הזה של הטיסה. מדריך שידע לזהות תופעות וטעויות לפני שיהפכו לטבע שני שקשה לעקור. לפני שבועיים טסתי איתו בפעם הראשונה וממש שמחתי לגלות שאת הבעייה שהתמודדתי איתה לא לגמרי בהצלחה בטיסות הראשונות, עודף עבודת רגליים, ושעליה סיפרתי לו במהלך התדריך הוא מצליח לתקן לי מייד באמצעות חזרה ליסודות (שכטייס הייתי אמור לעלות עליהם לבד...) . הפעם הוא רוצה לראות שהצלחתי מאז לתקן את התופעה ואני מרגיש שאכן עשיתי זאת מאז אם כי עדיין צריך ללמוד לעשות זאת בצורה רגועה ועדינה יותר. אנחנו ממריאים כאשר קפלן גורר בפייפר קאב והוא מצליח להפתיע אותי כאשר מייד לאחר ההמראה בפנייה לכיוון באר שבע במקום להמשיך לטפס בפסים ישרים הוא נכנס לפניה הדוקה בתרמיקה ואני אחריו נגרר תוך כדי פנייה הדוקה. מטפסים ושוב הפתעה שמוליק מנתק בלי להגיד לי מראש. אני מתחיל בתרמול ושמוליק מתערב ולוקח ומתרמל. אני יושב רך על ההגאים והדוושות ולומד כיצד הוא מתמרכז ותופס גובה. הוא מחזיר לי שליטה ואנחנו עוברים מתרמיקה אחת לשנייה כאשר מידי פעם הוא לוקח וצובר עוד גובה. אני עוזר בהסתכלות סביב מסב תשומת ליבו לציפורים או עמודי אבק. מרגיש כמו איש צוות יותר מחניך. בגובה ארבעת אלפים רגל הוא שם לי את האתגר הבא : להגיע לבית קמה כשאני מתכנן את הנתיב ובוחר עננים להתקדמות. הוא כמובן מתערב מידי פעם אולם האירוע מאפשר לי לתכנן להתקדם ולהשיג גובה. ליד בית קמה הוא מציג לי את מנחת המרססים הסמוך ואנחנו מתחילים לצאת חזרה, תרמול או שניים בדרך, לאיסוף גובה, אך בעיקר דולפינים לאורך הנתיב כדי להרוויח מכסימום. המהירות גדלה עד כמעט ל 150 קמ"ש ומתחיל להיות קשה לאבד גובה לקראת חזרה לנחיתה.
אני יוצא מהטיסה בהרגשה שיותר מאשר "תידלקתי" את הדאון בתרמיקות, תידלק שמוליק אותי באתגר ובהדגמה של מה מצפה לדואה מוסמך בהמשך הדרך. תודה
